אוקסימטריה: מה זה וערכי רוויה רגילים

אוקסימטריה היא בדיקה המאפשרת מדידת רוויון החמצן בדם, כלומר אחוז החמצן המועבר בזרם הדם. בדיקה זו חשובה כאשר חשודים למשל במחלות הפוגעות בתפקוד הריאות, במחלות לב או במחלות נוירולוגיות או מפריעות להן. 

באופן כללי, אוקסימטריה מעל 90% מצביעה על חמצון טוב בדם, אולם יש צורך שהרופא יעריך כל מקרה. קצב חמצון נמוך בדם עשוי להצביע על הצורך בטיפול בבית החולים בחמצן, ועלול להצביע על מצב מסכן חיים אם לא יתוקן כראוי. להבין מה ההשלכות של מחסור בחמצן בדם. 

ישנן שתי דרכים למדוד את רווי החמצן:

1. אוקסימטריה של דופק (לא פולשנית)

אוקסימטריה: מה זה וערכי רוויה רגילים

זוהי הדרך הנפוצה ביותר למדידת רוויון החמצן, מכיוון שזו טכניקה לא פולשנית המודדת את כמות החמצן דרך מכשיר קטן, הנקרא אוקסימטר דופק, אשר ממוקם במגע עם העור, בדרך כלל בקצה אֶצבַּע.

היתרון העיקרי של אמצעי זה הוא שאין צורך לאסוף דם, תוך הימנעות מנשיכות. בנוסף לאוקסימטריה, מכשיר זה עשוי גם להיות מסוגל למדוד נתונים חיוניים אחרים, כגון כמות פעימות הלב וקצב הנשימה, למשל.

  • איך זה עובד : באוקסימטר הדופק יש חיישן אור הלוכד את כמות החמצן שעוברת בדם מתחת למקום בו מבוצעת הבדיקה ותוך מספר שניות מציין את הערך. חיישנים אלה מבצעים מידות מיידיות, קבועות ומיועדים לשימוש באצבעות, בהונות או באוזן. 

אוקסימטריה של דופק נמצאת בשימוש נרחב על ידי רופאים ואנשי מקצוע בתחום הבריאות האחרים במהלך הערכה קלינית, במיוחד במקרים של מחלות הגורמות לקשיי נשימה, כגון מחלות ריאה, לב ונוירולוגיות, או במהלך הרדמה. ניתן לרכוש את האוקסימטר גם בחנויות רפואיות או בתי חולים, והוא זמין במותגים ומחירים שונים.

2. גזים של אוקסימטריה / עורקים (פולשניים)

אוקסימטריה: מה זה וערכי רוויה רגילים

בניגוד לאוקסימטריה של הדופק, ניתוח גזי דם עורקי הוא דרך פולשנית למדידת קצב החמצן בדם, שכן הדבר נעשה על ידי איסוף דם למזרק, ולשם כך יש צורך במקל מחט. מסיבה זו, בדיקה מסוג זה שכיחה פחות מאוקסימטריה של דופק.

היתרון בגזי הדם העורקיים הוא מדד מדויק יותר של רמות החמצן בדם, בנוסף ליכולת לספק מדדים חשובים אחרים, כמו למשל כמות הפחמן הדו-חמצני, ה- pH או כמות החומצות והביקרבונט בדם. 

  • איך זה עובד : יש צורך באיסוף דם עורקי ואז לוקחים מדגם זה למדידה במכשיר ספציפי במעבדה. כלי הדם המשמשים ביותר למדידה מסוג זה הם העורק הרדיאלי, בפרק כף היד, או עצם הירך, במפשעה, אך ניתן להשתמש גם באחרים.

סוג זה של מדידה משמש בדרך כלל רק במקרים בהם יש צורך לעקוב אחר המטופל באופן רציף או מדויק יותר, דבר שכיח יותר במצבים כמו ניתוחים גדולים, מחלות לב קשות, הפרעות קצב, זיהומים כלליים, שינויים פתאומיים בלחץ. או במקרים של אי ספיקת נשימה, למשל. למד מהו כשל נשימתי וכיצד הוא יכול להפחית את החמצון בדם.

ערכי רוויה רגילים

לאדם בריא, עם חמצון נאות בגוף, יש בדרך כלל רוויון חמצן מעל 95%, אולם מקובל כי במצבים קלים, כגון הצטננות או שפעת, הרוויה היא בין 90 ל -95%, ללא סיבה. מדאיג.

כאשר הרוויה מגיעה לערכים הנמוכים מ- 90%, הדבר עשוי להצביע על קיומה של מחלה חמורה יותר המסוגלת להשפיע על ערכי החמצן בגוף, כגון אסטמה, דלקת ריאות, אמפיזמה, אי ספיקת לב או מחלות נוירולוגיות, למשל.

בגזי הדם העורקיים, בנוסף למדידת רוויון החמצן, מוערך גם לחץ חמצן חלקי (Po2), אשר חייב להיות בין 80 ל- 100 מ"מ כספית. 

לדאוג לתוצאה מדויקת יותר

חשוב מאוד שהתקנים המודדים את רווי החמצן מכוילים באופן קבוע כדי למנוע תוצאות משנות. בנוסף, כאשר משתמשים בממד הדופק, אמצעי זהירות מסוימים כדי למנוע שינוי בבדיקה כוללים:

  • הימנע משימוש באמייל או מסמרים מלאכותיים, מכיוון שהם משנים את מעבר חיישן האור;
  • שמור על היד רגועה ומתחת לגובה הלב;
  • הגן על המכשיר בסביבה בהירה מאוד או שטופת שמש;
  • וודא כי המכשיר ממוקם כהלכה.

לפני הבדיקה על הרופא לחקור גם מחלות אחרות כמו אנמיה או זרימת דם לקויה, העלולות להפריע למדידת חמצון הדם.