הפרעת התנהגות הינה הפרעה פסיכולוגית הניתנת לאבחון בילדות בה הילד מציג עמדות אנוכיות, אלימות ומניפולטיביות העלולות להפריע ישירות לביצועיו בבית הספר וביחסיו עם המשפחה והחברים.
למרות שהאבחון שכיח יותר בילדות או בגיל ההתבגרות, ניתן לזהות הפרעת התנהגות גם מגיל 18, ולהתפרסם בשם הפרעת אישיות אנטי-חברתית, בה האדם פועל באדישות ולעיתים קרובות מפר זכויות של אחרים. אֲנָשִׁים. למד לזהות הפרעת אישיות אנטי חברתית.
איך לזהות
זיהוי הפרעת ההתנהגות חייב להיעשות על ידי הפסיכולוג או הפסיכיאטר על סמך התבוננות בהתנהגויות שונות שהילד עלול להציג ועל אלה להימשך 6 חודשים לפחות לפני שניתן יהיה לסיים את האבחנה של הפרעת התנהגות. התסמינים העיקריים המעידים על הפרעה פסיכולוגית זו הם:
- חוסר אמפתיה ודאגה לזולת;
- התרסה והתנהגות מתריסה;
- מניפולציות תכופות ושקרים;
- האשמה תכופה באנשים אחרים;
- סובלנות מועטה לתסכול, לעתים קרובות מראה עצבנות;
- תוֹקפָּנוּת;
- התנהגות מאיימת, שעלולה להתחיל לקרבות, למשל;
- בריחה תכופה לבית;
- גניבה ו / או גניבה;
- השמדת רכוש והשחתה;
- עמדות אכזריות כלפי בעלי חיים או אנשים.
מכיוון שהתנהגויות אלו חורגות מהצפוי לילד, חשוב שהילד יועבר לפסיכולוג או לפסיכיאטר ברגע שהוא / היא מציגים התנהגות מרמזת כלשהי. לפיכך, ניתן להעריך את התנהגות הילד ולבצע אבחנה מבדלת להפרעות פסיכולוגיות אחרות או כאלה הקשורות להתפתחות הילד.
איך הטיפול צריך להיות
הטיפול צריך להתבסס על ההתנהגויות שהילד מציג, על עוצמתן ותדירותן ולהיעשות בעיקר באמצעות טיפול, בו הפסיכולוג או הפסיכיאטר מעריכים את ההתנהגויות ומנסים לזהות את הגורם ולהבין את המוטיבציה. במקרים מסוימים הפסיכיאטר עשוי להמליץ על שימוש בתרופות מסוימות, כגון מייצבי מצב רוח, תרופות נוגדות דיכאון ותרופות אנטי-פסיכוטיות, המאפשרות שליטה עצמית ושיפור הפרעת ההתנהגות.
כאשר הפרעת התנהגות נחשבת לחמורה, בה האדם מהווה סיכון לאנשים אחרים, מצוין כי הוא / היא מופנים למרכז טיפולי כך שעבודתו / ה יעבדו כראוי וכך ניתן לשפר הפרעה זו.
