תסמינים של תת פעילות בלוטת התריס, הסיבות העיקריות ואיך הטיפול

תת פעילות של בלוטת התריס היא אחת המחלות האנדוקריניות הנפוצות ביותר והיא מאופיינת בפעילות נמוכה של בלוטת התריס, מה שגורם לה לייצר פחות הורמונים מהנדרש לתפקוד מיטבי של כל תפקודי הגוף, מה שמוביל להופעת תסמינים מסוימים עם עייפות יתר, ירידה בדופק, עלייה במשקל, נשירת שיער ועור יבש.

שינוי זה שכיח יותר בקרב נשים מעל גיל 40, שיש להן בני משפחה קרובים עם תת פעילות של בלוטת התריס, שכבר הסירו את חלק בלוטת התריס או את כולו או שקיבלו קרינה כלשהי לראש או לצוואר. הטיפול בהיפותירואידיזם מטרתו לווסת את רמות הורמוני בלוטת התריס ובכך להקל על התסמינים, והשימוש בהורמונים סינתטיים, כמו לבותירוקסין, למשל, מסומן בדרך כלל על ידי האנדוקרינולוג.

תסמינים של תת פעילות בלוטת התריס, הסיבות העיקריות ואיך הטיפול

סימנים וסימפטומים

הסימנים והתסמינים שעשויים להצביע על תפקוד נמוך של בלוטת התריס עשויים להופיע באטיות לאורך שנים בהתאם לירידה ברמות הורמוני בלוטת התריס, T3 ו- T4. הסימנים והתסמינים העיקריים של תת פעילות בלוטת התריס הם:

  • כאב ראש, בשרירים ובמפרקים;
  • מחזור לא סדיר, שעלול להקשות על הכניסה להריון;
  • ציפורניים שבירות ושבירות ועור מחוספס ויבש;
  • עיניים, באזור העפעפיים, נפוחות;
  • נשירת שיער ללא סיבה נראית לעין ושיער דק יותר, יבש ומשעמם;
  • פעימות לב איטיות מהרגיל;
  • עייפות מוגזמת;
  • קשיי ריכוז, זיכרון לקוי;
  • ירידה בחשק המיני;
  • עלייה במשקל ללא סיבה נראית לעין.

בנוסף, במקרים מסוימים האדם עלול לחוות שינויים באישיות, דיכאון ודמנציה, אולם תסמינים אלו מופיעים אצל אנשים הסובלים מרמות נמוכות מאוד של T3 ו- T4.

במקרה של ילדים, תת פעילות בלוטת התריס יכולה להפריע להתפתחות, כך שבגיל ההתבגרות גיל ההתבגרות עלול להתעכב ולקצר, למשל. בנוסף, במקרה של תת פעילות של בלוטת התריס המולדת, אם הילד לא מתגלה כבר בשבוע הראשון לאחר הלידה, הילד עלול לחוות שינויים נוירולוגיים, עם סיכון לפתח פיגור שכלי. ראה עוד אודות תת פעילות בלוטת התריס המולד.

סיבות עיקריות

הגורם השכיח ביותר להיפותירואידיזם הוא בלוטת התריס של האשימוטו, שהיא מחלה אוטואימונית, בה נוגדנים מתחילים לתקוף את בלוטת התריס, כאילו היא מזיקה לגוף עצמו. בנוסף, תת פעילות של בלוטת התריס יכולה לקרות בגלל מחסור ביוד, שהוא מצב המכונה זפק, בו יש עלייה בגודל בלוטת התריס, אך כמות פחותה של T3 ו- T4 עקב הירידה בריכוז היוד.

טיפול נגד בלוטת התריס או שימוש בתרופות כמו ליתיום פחמתי, אמיודרון, פרופילתיוראוריל ומתימזול יכול גם להוביל להיפותירואידיזם, וחשוב להתייעץ עם האנדוקרינולוג אם מזוהים כל אחד מהתופעות כך שניתן יהיה להצביע על השעיית התרופה או החלפה. .

אנשים שנטלו תרופות לבלוטת התריס על מנת לרדת במשקל עשויים גם הם לפתח תת פעילות של בלוטת התריס מכיוון שברגע שההורמונים הללו כבר נמצאים בזרם הדם, בלוטת התריס יכולה לעצור או להקטין את ייצורו הטבעי.

בנוסף לגורמים אלה, תת פעילות בלוטת התריס יכולה להופיע גם במהלך ההריון או בתקופה שלאחר הלידה הנוטה לחזור למצב תקין זמן קצר לאחר מכן. בנוסף, חשוב לזכור כי מחלה זו מפחיתה את פוריות האישה וגורמת לבעיות בכניסה להריון. ראה עוד אודות תת פעילות בלוטת התריס והריון.

תסמינים של תת פעילות בלוטת התריס, הסיבות העיקריות ואיך הטיפול

איך לדעת אם מדובר בבלוטת התריס

כדי לברר אם מדובר בבלוטת התריס, האנדוקרינולוג מעריך את הסימנים והתסמינים שהציג האדם ומציין את ביצוע בדיקות הדם כדי לבדוק את כמות ההורמונים הקשורים לבלוטת התריס.

לפיכך, מצוין המינון של T3 ו- T4, אשר בדרך כלל יורד בתת פעילות בלוטת התריס, ואת המינון של TSH, אשר מוגבר. במקרה של תת-פעילות של בלוטת התריס, ניתן לראות רמות נורמליות של T4 ו- TSH מוגבר. ראה עוד אודות הבדיקות המעריכות את בלוטת התריס.

בנוסף, הרופא עשוי להמליץ ​​על ביצוע מחקר נוגדנים, מיפוי בלוטת התריס ואולטראסאונד בבלוטת התריס כאשר מבחינים בצמתים במהלך מישוש בלוטת התריס. כמו כן, האדם יכול לבצע בדיקה עצמית של בלוטת התריס כדי לזהות שינויים כלשהם, במיוחד גושים. למד כיצד לבצע בדיקה עצמית של בלוטת התריס.

מי צריך בדיקות בבלוטת התריס

בנוסף לאנשים עם סימנים ותסמינים שעשויים להצביע על תת פעילות של בלוטת התריס, בדיקות אלה צריכות להתבצע גם על ידי:

נשים מעל גיל 50מי עבר טיפול בהקרנות בראש או בצוואראנשים עם סוכרת מסוג 1
במהלך ההריוןשעבר ניתוח בבלוטת התריסאנשים עם מחלה אוטואימונית
אם יש לך זפקאם יש לך מקרים של מחלת בלוטת התריס במשפחהבמקרה של אי ספיקת לב
למי יש תסמונת דאוןלמי יש תסמונת טרנרייצור חלב מחוץ להריון או ללא הנקה

תת פעילות של בלוטת התריס בהריון

תת פעילות של בלוטת התריס, אם לא נשלטת היטב, יכולה לעכב את האפשרות להיכנס להריון ויש לה השלכות לאם ולתינוק. זה יכול להתרחש גם בתקופה שלאחר הלידה, כמה חודשים לאחר לידת התינוק, באופן חולף ושצריך טיפול גם בטיפול.

לפיכך, זה נורמלי שבמהלך הטיפול לפני הלידה הרופא מזמין בדיקות T3, T4 ו- TSH כדי להעריך את תפקוד בלוטת התריס ולהמשיך לעקוב אחרי הלידה מה הערכים של הורמון בלוטת התריס והאם יש צורך להשתמש בתרופות. לחזור למצב נורמלי. דע את הסיכונים של תת פעילות בלוטת התריס בהריון.

כיצד לטפל ב תת פעילות בלוטת התריס

הטיפול בתת פעילות של בלוטת התריס הוא פשוט יחסית ויש לעשות זאת באמצעות החלפת הורמונים בנטילת הורמונים סינתטיים, לבותירוקסין, המכילים את ההורמון T4, ואשר יש ליטול אותם על קיבה ריקה, לפחות 30 דקות לפני ארוחת הבוקר. בוקר, כדי שעיכול המזון לא יפחית מיעילותו. יש לרשום את מינון התרופות על ידי האנדוקרינולוג ועשוי להשתנות לאורך הטיפול בהתאם לרמות T3 ו- T4 המסתובבות בדם.

לאחר 6 שבועות של שימוש בתרופות, הרופא יכול לבדוק את הסימפטומים של האדם ולהזמין בדיקת TSH כדי לראות אם יש צורך להתאים את מינון התרופה עד לנורמליזציה של כמות ה- T4 החינמית. לאחר מכן, יש לבצע בדיקות להערכת בלוטת התריס פעם או פעמיים בשנה, כדי לבדוק אם יש צורך להתאים את מינון התרופה.

בנוסף לשימוש בתרופות, חשוב שהאדם ישלוט על רמות הכולסטרול בדם, הימנעות מצריכת שומנים, אכילת תזונה המסייעת לתפקוד תקין של הכבד והימנעות ממתח עודף, מכיוון שהיא פוגעת בהפרשת ההורמונים על ידי בלוטת התריס. . במקרים מסוימים ניתן להמליץ ​​גם על התייעצות עם תזונאית, כך שטיפול תזונתי בתוספי יוד יכול לסייע בהפחתת תסמיני תת פעילות של בלוטת התריס. 

במקרה של תת פעילות של בלוטת התריס, כאשר אין תסמינים מעורבים, הרופא עשוי להמליץ ​​על שימוש בתרופות מכיוון שהן יכולות לעזור להפחית את הסיכון לבעיות לב וכלי דם, דבר שיכול להיות חשוב לאנשים הסובלים מעודף משקל או שיש להם כולסטרול גבוה או סוכרת.

ראה כיצד אכילה יכולה לשפר את תפקוד בלוטת התריס בסרטון הבא.

סימני שיפור והחמרה

סימני השיפור בהיפותירואידיזם מופיעים פחות או יותר שבועיים לאחר תחילת הטיפול, עם ירידה בעייפות ושיפור במצב הרוח. בנוסף, טיפול ממושך בתת פעילות בלוטת התריס מסייע גם בשליטה במשקל ובהפחתת רמות הכולסטרול בדם.

סימני ההחמרה מופיעים כאשר הטיפול אינו מבוצע כראוי או כאשר המינון של לבותירוקסין אינו מספיק, עם נדודי שינה, תיאבון מוגבר, דפיקות לב ורעידות, למשל.