תחתונים רטובים במהלך ההריון עשויים להצביע על שימון אינטימי מוגבר, אובדן לא רצוני של שתן או דליפת מי שפיר, וכדי לדעת כיצד לזהות כל אחד מהמצבים הללו, חשוב להקפיד על צבע ותחת הריח.
אם נראה כי מי השפיר הולכים לאיבוד בשליש הראשון או השני, גשו מיד לחדר המיון או לרופא המיילד, מכיוון שאם הנוזל אכן יוצא, הדבר עלול לפגוע בהתפתחותו ובצמיחתו של התינוק, כמו גם להעמיד את האישה. חיים בסיכון, במקרים מסוימים.
סימנים שמי השפיר דולפים
ברוב המקרים, דליפת מי השפיר יכולה להיות מוטעית בקלות בגלל אובדן לא רצוני של השתן, שקורה בגלל משקל הרחם בשלפוחית השתן, או אפילו שימון נרתיקי מוגבר.
דרך טובה לדעת אם מדובר באובדן מי שפיר, שתן או שימון בנרתיק היא להשתמש בתחתית תחתונים ולבחון את מאפייני הנוזל. שתן הוא בדרך כלל צהבהב ומריח, ואילו מי השפיר שקופים וחסרי ריח. שימון אינטימי הוא גם ללא ריח, אך בדרך כלל יש עקביות של חלבון ביצה.
כמה סימנים שעשויים להצביע על נזילות מי השפיר כוללים:
- תחתונים רטובים עם נוזל שאין לו ריח או צבע;
- תחתונים רטובים יותר מפעם אחת ביום;
- ירידה בתנועות של התינוק ברחם, כאשר כבר היה איבוד גדול יותר של נוזלים.
נשים בהריון עם גורמי סיכון כמו לחץ דם גבוה, סוכרת או זאבת נוטות יותר לדליפת מי שפיר, אך זה יכול לקרות לכל אישה בהריון.
מה לעשות אם אתה דולף מי שפיר
הטיפול בדליפת מי שפיר משתנה בהתאם לגיל ההריון:
השליש הראשון והשני
עזרה רפואית מיידית היא חיונית, אך הטיפול נעשה בדרך כלל תוך התייעצות שבועית עם רופא המיילדות להערכת כמות הנוזלים במהלך ההריון. כאשר הרופא מבצע אולטרסאונד ומגלה שיש מי שפיר נמוך, יתכן שיהיה צורך להגדיל את צריכת המים ולנוח כדי למנוע אובדן יותר נוזלים וסיבוכים אחרים עבור האישה.
אם אין סימני זיהום או דימום הקשורים לדליפת נוזלים, ניתן לפקח על האישה מעת לעת כמטופלת חוץ, כאשר צוות הבריאות יבדוק את חום גופה ויעשה ספירת דם כדי לבדוק אם יש סימני זיהום או צירים. בדיקות נעשות גם כדי לראות אם הכל בסדר עם התינוק, כגון מחמירות של פעימות לבו של התינוק וביומטריה של העובר. לכן, ניתן לבדוק אם ההריון מתנהל כשורה, למרות אובדן מי השפיר.
השליש השלישי
דליפת נוזלים בסוף ההריון לרוב אינה רצינית, אך אם האישה מאבדת הרבה נוזלים, הרופא עשוי לבחור לגרום ללידה. אם אובדן זה מתרחש לאחר 36 שבועות, זה בדרך כלל סימן לקרע בקרומים, אז גשו לבית החולים כיוון שהצירים התחילו.
מה יכול לגרום לדליפת מי שפיר
הסיבות לדליפת מי השפיר לא תמיד ידועות. עם זאת, זה יכול לקרות בגלל זיהומים באברי המין, אז עבור לרופא המיילדות בכל פעם שתופעות כמו צריבה במתן שתן, כאבים באברי המין או אדמומיות.
סיבות נוספות העלולות לגרום לדליפת מי שפיר או להוביל להפחתה בכמותה כוללות:
- קרע חלקי של השק, בו מי השפיר מתחילים לדלוף עקב חור קטן בשק. זה שכיח יותר בסוף הריון ובדרך כלל הפתח נסגר מעצמו במנוחה ובלחות.
- בעיות בשליה, בהן היא אולי לא מייצרת מספיק דם וחומרים מזינים לתינוק, שאינו מייצר כמות שתן כה רבה, וכתוצאה מכך פחות מי השפיר;
- תרופות ליתר לחץ דם, מכיוון שהן יכולות להפחית את כמות מי השפיר ולהשפיע על כליות התינוק;
- הפרעות עובריות: בתחילת השליש השני להריון, התינוק עלול להתחיל לבלוע את מי השפיר ולחסל אותו דרך השתן. כאשר מי השפיר הולכים לאיבוד, ייתכן שכליות התינוק לא יתפתחו כראוי;
- תסמונת עירוי תאום-תאום, המכונה גם תסמונת עירוי עוברית-עוברית, אשר יכולה לקרות במקרה של תאומים זהים, שבהם אחד יכול לקבל יותר דם וחומרים מזינים מהשני, מה שגורם לאחד להיות פחות מי שפיר מהשני.
תרופות מסוימות, כמו איבופרופן או תרופות ליתר לחץ דם, יכולות גם להפחית את ייצור מי השפיר, לכן חשוב ליידע את רופא המיילד לפני תחילת כל תרופה.
