קרצינומה של תאי קשקש: מה זה, תסמינים וטיפול

קרצינומה של תאי קשקש היא הסוג השני בשכיחותו של סרטן העור, המתרחש בשכבה השטחית ביותר של העור, ואשר מופיע לרוב באזורי הגוף החשופים ביותר לשמש, כגון הפנים, הצוואר, הידיים או הרגליים.

סוג זה של סרטן יכול להיות קשה לזיהוי, אך בדרך כלל הוא נראה כנקודה אדמדמה או חומה שיכולה לגדול עם הזמן או לגרום להופעת פצע שאינו מחלים, למשל.

אפשרויות הטיפול מגוונות ותלויות בגודל, במיקום ובעומק הגידול, בגיל האדם ובמצב הבריאותי הכללי. לפיכך, מומלץ להתייעץ עם רופא עור בכל פעם שמזהים נקודה שלא הייתה קיימת על העור, שצומחת עם הזמן או שגורמת לסימפטום כלשהו, ​​כמו כאב או עקצוץ.

קרצינומה של תאי קשקש: מה זה, תסמינים וטיפול

סימנים ותסמינים עיקריים

סימנים ותסמינים שעשויים להצביע על קיומו של קרצינומה של תאי קשקש הם:

  • גוש חזק ואדום;
  • פצועים עם קרום קשקשי;
  • כאב וחספוס בצלקת או כיב ישנים.

קרצינומה של תאי קשקש מתרחשת לרוב על עור שנחשף לשמש, כגון הקרקפת, הידיים, האוזניים או השפתיים.

בנוסף, עלול להיות גם כתם מחוספס וקשקשי על השפה שעלול להתפתח לכאב פתוח, כיב אדום כואב או מחוספס בתוך הפה או מראה של פצע דמוי יבלות בפי הטבעת או באברי המין.

סיבות אפשריות

הגורמים השכיחים ביותר לקרצינומה של תאי קשקש בעור הם חשיפה כרונית לאור שמש, שימוש תכוף במיטות שיזוף ופצעי עור, מכיוון שסרטן יכול להופיע בכוויות, צלקות, כיבים, פצעים ישנים יותר וב חלקי גוף שנחשפו בעבר לצילומי רנטגן או כימיקלים אחרים.

בנוסף, היא יכולה להתפתח גם מזיהומים ודלקות כרוניות בעור או בקרב אנשים עם HIV, מחלות אוטואימוניות או אנשים שעברו כימותרפיה או עברו טיפולי כימותרפיה ותרופות מסוימות ההופכות את מערכת החיסון לחלשה יותר, ופוחתת עמידות. מחלות והגברת הסיכון לחלות בסרטן העור.

כיצד מתבצע הטיפול

קרצינומה של תאי קשקש: מה זה, תסמינים וטיפול

אם הוא מזוהה מוקדם, ניתן לרפא את קרצינומה של תאי הקשקש של העור, אחרת גידולים אלה יכולים לפלוש לרקמות סביב הסרטן ולעוות את העור, ועלולים גם ליצור גרורות ולהגיע לאיברים אחרים.

יש להתאים את הטיפול לסוג, גודל, מיקום ועומק הגידול, גיל האדם ומצבו הבריאותי הכללי, ויש מספר טיפולים בהם ניתן להשתמש:

1. ניתוח מוח

טכניקה זו מורכבת מהסרת החלק הגלוי של הגידול, הנבדק במיקרוסקופ, וההליך חוזר על עצמו עד שהרקמה האחרונה שהוסרה נקייה מתאי גידול. לאחר ההסרה, הפצע יכול להחלים כרגיל או לשחזר אותו באמצעות ניתוחים פלסטיים.

2. ניתוח כריתה

בהליך זה מסירים את כל הרקמות הסרטניות, כמו גם גבול עור סביב הנגע, כשולי בטיחות. הפצע נסגר בתפרים והרקמה שהוסרה נשלחת לניתוח כדי לוודא שכל תאי הסרטן הוסרו. 

3. קורטאז 'וניתוח אלקטרודי

בהליך זה מגרדים את הסרטן בעזרת מכשיר הנקרא קורט, ואז משתמשים במחט צמצום אלקטרו שהורסת את התאים הממאירים ושולטת בדימומים. הליך זה חוזר בדרך כלל בתדירות גבוהה יותר, כדי להבטיח שכל התאים הסרטניים חוסלו. 

הליך זה אינו נחשב יעיל בקרצינומות פולשניות ואגרסיביות יותר או בסרטן באזורים קריטיים, כגון העפעפיים, איברי המין, השפתיים והאוזניים. 

4. ניתוח כירורגי

בניתוח קריו כירורגי הגידול נהרס על ידי הקפאת הרקמה בחנקן נוזלי, ללא צורך בחתכים או הרדמה. יתכן שיהיה צורך לחזור על ההליך מספר פעמים, כך שכל התאים הממאירים נהרסים.

שיטה זו אינה בשימוש נרחב לטיפול בסרטן פולשני יותר, מכיוון שהיא איננה יעילה באזורים עמוקים יותר של הגידול.

5. רדיותרפיה

בהליך זה, צילומי רנטגן מוחלים ישירות על הנגע, הרדמה או חיתוך גם הם מיותרים, אולם יש צורך לבצע סדרת טיפולים, הניתנים מספר פעמים במשך כחודש.

רדיותרפיה מיועדת לגידולים שקשה לטפל בהם באמצעות ניתוח או במצבים בהם זה לא מומלץ.

6. טיפול פוטודינמי

טיפול פוטודינמי משמש לרוב אצל אנשים שסרטן מתפתח בפנים או בקרקפת. בהליך זה משתמשים בחומצה 5-aminolevulinic, אשר מוחלת על הנגעים ולמחרת משתמשים באור חזק. טיפול זה הורס את תאי הקרצינומה מבלי לגרום נזק לרקמה תקינה.

7. ניתוח לייזר

בטכניקה זו משתמשים בלייזר להסרת השכבה החיצונית של העור וכמויות שונות של עור עמוק יותר, ללא דימום. הסיכונים לאובדן צלקות ופיגמנט מעט גבוהים יותר מאשר בטכניקות אחרות, ושיעורי ההישנות דומים לאלה של טיפול פוטודינמי.

מי נמצא בסיכון הגבוה ביותר

למרות שחושבים שסוג זה של סרטן יכול להיות תורשתי ולהופיע באופן ספונטני, המקרים בהם יש נטייה גדולה יותר לפתח קרצינומה של תאי קשקש הם:

  • בעלי עור ושיער בהירים או עיניים כחולות, ירוקות או אפורות;
  • חשיפה תכופה לשמש, במיוחד בשעות החמות ביותר;
  • יש היסטוריה של קרצינומה של תאי הבסיס;
  • סובלים ממחלה הנקראת Xeroderma pigmentosum. למידע נוסף על מחלה זו;
  • להיות מעל גיל 50;

בנוסף, מחלה זו שכיחה יותר בקרב גברים מאשר אצל נשים.