הפרעת דיספרסונליזציה, או תסמונת דה-פרספוניזציה, היא מחלה בה האדם מרגיש מנותק מגופו, כאילו הוא צופה חיצוני בעצמו. מקובל שיש גם תסמינים של חוסר מימוש, שמשמעותם שינוי בתפיסת הסביבה הסובבת אותה, כאילו כל מה שמסביב לא אמיתי או מלאכותי.
תסמונת זו יכולה להופיע פתאום או בהדרגה, ולמרות שהיא יכולה להופיע אצל אנשים בריאים, במצבי לחץ, עייפות עזה או שימוש בסמים, היא קשורה מאוד למחלות פסיכיאטריות, כמו דיכאון, הפרעות חרדה או סכיזופרניה, או מחלות נוירולוגיות. כגון אפילפסיה, מיגרנה או נזק מוחי.
כדי לטפל בהפרעת דיפרסיפיקציה יש צורך לפנות לפסיכיאטר שינחה את השימוש בתרופות כמו תרופות נוגדות דיכאון וחרדה, וכן פסיכותרפיה.
תסמינים עיקריים
בהפרעת דפרסונליזציה והפרעת דיאליזציה, האדם מעבד את רגשותיו בצורה שונה, ומפתח תסמינים כגון:
- מרגיש שאתה צופה חיצוני בגופך או שהגוף אינו שייך לך;
- תפיסה שאתה נפרד מעצמך ומהסביבה;
- הרגשת מוזרות;
- אם אתה מסתכל במראה ולא מזהה את עצמך;
- להיות בספק אם כמה דברים באמת קרו להם או שהם פשוט חלמו או דמיינו את הדברים האלה.
- להיות איפשהו ולא יודע איך הגעת לשם או שעשית משהו ולא זוכר איך;
- לא מכיר כמה מבני המשפחה או זוכר אירועי חיים חשובים;
- אין רגשות או יכולת לחוש כאב בזמנים מסוימים;
- מרגישים כמו שני אנשים שונים, מכיוון שהם משנים את התנהגותם ממצב אחד למשנהו;
- מרגיש כאילו הכל מטושטש, באופן שאנשים ודברים נראים רחוקים או לא ברורים, כאילו אתה חולם בהקיץ.
לפיכך, בתסמונת זו עלול האדם להרגיש שהוא חולם בהקיץ או שמה שהוא חווה אינו אמיתי, ולכן מקובל לתסמונת זו להתבלבל עם אירועים על טבעיים.
הופעת ההפרעה יכולה להיות פתאומית או הדרגתית, ותופעות פסיכיאטריות אחרות כגון שינויים במצב הרוח, חרדה והפרעות פסיכיאטריות אחרות שכיחות. במקרים מסוימים, אי התאמה אישית יכולה להציג פרקים בודדים, במשך חודשים או שנים, ובהמשך היא הופכת לרציפה.
איך לאשר
במקרה של תסמינים המעידים על הפרעת דפרסונליזציה, יש צורך להתייעץ עם הפסיכיאטר, אשר יכול לאשר את האבחנה על ידי הערכת עוצמת ותדירות התופעות הללו.
חשוב לזכור כי אין זה נדיר שחלק מהתסמינים המעידים על תסמונת זו מתרחשים בבידוד, בשלב זה או אחר, אולם אם הם נמשכים או תמיד קורים, יש צורך להיות מודאגים.
מי נמצא בסיכון הגבוה ביותר
תסמונת דפרסונליזציה שכיחה יותר בקרב אנשים הסובלים מגורמי הסיכון הבאים:
- דִכָּאוֹן;
- תסמונת פאניקה;
- סכִיזוֹפרֶנִיָה;
- מחלות נוירולוגיות, כמו אפילפסיה, גידול במוח או מיגרנה;
- מתח עז;
- התעללות רגשית;
- תקופות ארוכות של מחסור בשינה;
- טראומה בילדות, במיוחד התעללות פיזית או פסיכולוגית או התעללות.
בנוסף, הפרעה זו יכולה להיגזר גם משימוש בסמים, כגון קנאביס או תרופות הזיות אחרות. חשוב לזכור כי תרופות, באופן כללי, קשורות מאוד להתפתחות מחלות פסיכיאטריות. הבן מהם סוגי התרופות והשלכותיהן הבריאותיות.
כיצד מתבצע הטיפול
הפרעת דפרסונליזציה ניתנת לריפוי, והטיפול בה מונחה על ידי פסיכיאטר ופסיכולוג. פסיכותרפיה היא צורת הטיפול העיקרית, וכוללת טכניקות פסיכואנליזה וטיפולים קוגניטיביים התנהגותיים, למשל, החשובים מאוד לשליטה ברגשות ולהפחתת הסימפטומים.
הפסיכיאטר עשוי גם להיות מסוגל לרשום תרופות המסייעות לשלוט בחרדות ובשינויים במצב הרוח, עם תרופות נוגדות דיכאון או דיכאון, כמו Clonazepam, Fluoxetine או Clomipramine, למשל.
